החלטה בתיק ס"ע 33774-11-11

1.         בפני בקשתו של המבקש, מיום 17/11/11, לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה, ביום 6/11/05 (ד"מ 1663/05, ד"מ 1664/05) ("פסק הדין").

2.         ביום 26/01/12 התקיים דיון בבקשה במסגרתו נשמעו טענות המבקש ותגובת המשיב לבקשה. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

3.         המבקש טוען בבקשתו כי עבד בחברת ניקיון השייכת לאביו בשם שרית שירותי ניקיון בע"מ. לטענתו אירעה לו תאונת עבודה בשנת 2004 ומאז איננו עובד. לפיכך נטען כי המשיב

לא עבד אצלו מעולם. לטענת המבקש, פסק הדין שניתן בהעדר הגנה לא הומצא לו מעולם, ונודע לו על כך עקב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדו בחודש 7/11.

4.         המשיב טוען, מנגד, שבהליך הקודם שנוהל בשנת 2005 זומנו הצדדים לשני דיונים, אולם המבקש לא התייצב לאף אחד מהם, לפיכך החליט בית הדין ליתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. לטענת המשיב, מספר ימים לאחר שניתן פסק הדין נפגש עם המבקש והביא לידיעתו את עובדת קיומו של פסק הדין.

יצוין כאן, כי המשיב אינו דובר עברית, ומאחר שלא הוגשה תגובה מטעמו לתיק בית הדין, תגובתו לבקשה נשמעה במסגרת הדיון בבקשה, ותורגמה לעברית בסיועו של מתורגמן מטעם בית הדין.

5.         ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה נתון לשיקול דעתו של בית הדין, כאמור בתקנה 50 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

6.         השיקולים העומדים ביסוד ההחלטה לבטל פסק דין מתחלים לשניים:

א.        ביטול מחובת הצדק: כאשר המבקש את ביטול פסק הדין הוכיח כי התקיים פגם בהליך בגינו היה על בית המשפט להימנע ממתן פסק דין. פגם זה בהליך מהווה עילה לביטול פסק הדין ובית המשפט אינו רשאי להתייחס במקרה זה למשקל טענות הצדדים ולסיכויי ההצלחה בתיק.

ב.        ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט: במקרים בהם לא נפל פגם בהליך, תלוי המבקש לבטל את פסק הדין בחסדיו של בית המשפט. בית המשפט ישקול את הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע לדיון ואת סיכויי ההצלחה שלו בתיק.

7.         בנסיבות העניין, שוכנעתי כי אין להורות על ביטולו של פסק הדין, מהטעמים המצטברים הבאים:

א.         עיון בפסק הדין שניתן ביום 6/11/05 מעלה כי בית הדין קבע שכתבי בית הדין הומצאו למבקש כדין ביום 8/9/05. כל שטען המבקש בבקשתו הוא שלא ידע על פסק הדין לפני יולי 2011. המבקש טען כי כתובת מגוריו אינה הכתובת אליה הומצאו כתבי בית הדין ברח' חנה סנש, וכי הוא מתגורר ברח' אגוז מאז שנת 2000. לבקשתו צירף המבקש צילום תעודת הזהות שלו, לפיה מענו ברחוב אגוז.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, מספח תעודת הזהות שצירף המבקש ניתן ללמוד כי הוצאה ביום 20/11/10 ולכן זו כתובת המגורים המעודכנת של המבקש בשנת 2010, אולם לא ניתן ללמוד מצילום תעודת הזהות מהו המען הרשום של המבקש במשרד הפנים בשנת 2005. יתר על כן, מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי גם בשנים 2005 ו- 2006 כתובתו של המבקש הייתה ברחוב חנה סנש, היא הכתובת אליה הומצאו כתבי בית הדין בהליך נשוא פסק הדין. אבהיר: אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר תקופות דיווח ושמות מעסיקים, מיום 13/06/06, אשר נשלח למבקש - ממוען לרח' חנה סנש; בשאילתא של משרד הפנים מיום 15/08/05 צוין כי "המען האחרון הרשום במרשם האוכלוסין" הוא ברחוב חנה סנש.

הנה כי כן, המבקש לא עמד בנטל להוכיח שכתבי בית הדין בהליך נשוא פסק הדין לא הומצאו אליו כדין. לפיכך, אני קובעת כי המבקש לא הצביע על פגם בהליך נשוא פסק הדין.

ב.         בדיון שהתקיים בפני טען המבקש שהמשיב הועסק בחברת ניקיון שבבעלות אחיו של המבקש, בשם א. א. אורדן. לטענת המבקש, אחיו ביקש ממנו למסור תלושי שכר לאחראי בניין טאוב בטכניון, אדם בשם אלכס, כיוון שהמבקש מתגורר בסמיכות למקום, אולם זהו הקשר היחידי של המבקש עם המשיב.

תמוה בעיני כיצד ייתכן שטענה זו לא באה על זכרה בבקשה. בדיון בפני הסתבר שאכן קיימת היכרות קודמת בין המבקש לבין המשיב, היכרות שקשורה לעבודות ניקיון שבוצעו בבניין טאוב בטכניון. עובדה זו לא הועלתה בבקשה, שכל אשר נטען בה היה: "האדון שטוען שעבד אצלי מעולם לא עבד אצלי".

ג.          דין הבקשה להידחות גם מהטעם שהוגשה בשיהוי ניכר. יוזכר: פסק הדין ניתן ביום 06/11/05 והבקשה הוגשה ביום 16/11/11, היינו בחלוף למעלה משש שנים ממועד מתן פסק הדין. מבדיקה בארכיב בית הדין נמצא שהתיק בוער, ולכן אין בידי בית הדין כל אסמכתא לגבי טיעונו של המבקש.

למעלה מכך, המשיב טען בפני כי כל המסמכים הקשורים בתביעה הקודמת, לרבות תלושי השכר, הומצאו לתיק בית הדין ואינם מצויים עוד ברשותו. לפיכך, ככל שפסק הדין היה מבוטל, נראה שאין כל אפשרות לשחזר את התיק, ובחלוף למעלה משש שנים, לא תהיה למשיב דרך להוכיח את תביעתו.

ד.         לאמור יש להוסיף, כי כאשר ניתן פסק דין על פי צד אחד, רשאי בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין לעתור לביטולו בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין (תקנה 50(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991).